מה מפחיד כל כך את בני הנוער שבגללו הם לא מניחים את הסמארטפון?

 

 

ילדים ונערים כיום (שנולדו אחרי שנות התשעים), נקראים בלשון הסוציולוגיים והפסיכולוגים "דור ה-Y" או "דור המילניום".
הם מהירים יותר, מתוחכמים יותר, בעלי קשב נמוך יותר ומחפשים גירויים וריגושים כל הזמן.
בני דור ה-Y נולדו למעשה לעידן האינטרנט ומקבלים אותו כחלק בלתי נפרד מחייהם, בערך כמו שהטלפון היה לדור הוריהם.
אבל האינטרנט לא יצר רק תקשורת הרבה יותר מהירה, אלא יש חוקרים שמסתכלים עליו ממש כ"משנה משחק" באופן שבו הוא משפיע באופן מהותי על התפיסה העצמית והחברתית של בני הנוער של ימינו.
השימוש האינטנסיבי באינטרנט בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, הביא להעצמה של שתי חרדות: הראשונה, היא החרדה להיות אנונימי (או לא להיות מפורסם), והשנייה היא הפחד מלהחמיץ.

 

המרוץ לתשומת הלב - הפחד שלא יאהבו אותם מספיק

מחקרים מראים ששימוש ברשתות חברתיות שם במרכז את העצמי והפנה אליו אינספור זרקורים מצד בני

משפחה, וחברים ממעגלים שונים. בכל רגע נתון, יש לכל אחד גישה למאות ולאלפי עוקבים, עניין המחזק את "המרוץ לתשומת הלב". מחקרים בנוגע להצגה עצמית ברשתות חברתיות מראים שאנשים בדרך כלל נוטים להציג את עצמם בצורה האידיאלית ביותר – כלומר מפרסמים על עצמם נתונים מחמיאים, מציגים תמונות מהחופשות הנחשקות ביותר, ובאופן כללי מראים תמונה חיובית (מידי) של העצמי.
מה? כי זה מה שכל השאר עושים... התהליך הזה יצר התעסקות מוגברת מאוד בעצמי, ובעיקר באופן שבו ה"עצמי" נתפס על ידי אנשים אחרים, על ידי כמות הלייקים, התגובות, מספר העוקבים, מספר ה"שיתופים" ועוד.

פרסום של פוסט, הוא לא רק עדכון פשוט, הוא הפך להיות מנגנון לחיזוק התלות בתגובותיהם של אנשים אחרים. בני הנוער רוצים ש"יראו" אותם, שיאהבו ושיעריצו אותם, ולמעשה מחזקים את "ההתייחסות העצמית הנרציסטית". לעומת זאת, כאשר הם אינם זוכים לתגובות שהם כל כך רוצים (וצריכים), הם חשים ריקנות, בדידות והכי גרוע – אנונימיות.

 

מראה, מראה שעל הקיר, איפה המסיבה הכי טובה בעיר? - הפחד לפספס
 

אז ראינו שהאינטרנט מגביר את ההתעסקות באיך שה"עצמי" נתפס על ידי אחרים ברשתות החברתיות. אבל זה לא נגמר שם. המציאות ברשתות היא כל כך אינטנסיבית ותמיד מזמינה עוד אירוע, חדשות או פורום. "הפצצה" של אינסוף אירועים וגירויים כאלה, מעוררת את הפחד מלהחמיץ.
הפחד הזה כל כך חזק שהוא זכה למושג מקובל מאוד בפסיכולוגיה כיום – FOMO, Fear Of Missing Out. בעולם מלא גירויים דיגיטליים, אחת החרדות הבסיסיות ביותר היא שאנחנו לא נמצאים במקום שכולם נמצאים בו או לא מעודכנים בדבר שכולם מעודכנים בו. החרדה הזו שומרת אותנו כל הזמן מחוברים להתראות בטלפון, למיילים, לווטסאפ ועוד ועוד. ואכן, מחקרים מראים שבני נוער שמנותקים מאינטרנט לכמה שעות מרגישים תחושה חזקה מאוד של צורך לחזור ולהתחבר.

 

אז מה עושים? לוחצים על Pause, כמו בטייפ של פעם כשאנחנו היינו ילדים

שתי החרדות שתיארנו שומרות את הילדים ובני הנוער (וגם קצת אותנו המבוגרים...) צמודים מאוד לאינטרנט ומזינות את החיבור האינסופי. באופן פרדוקסלי, החרדות הללו כל כך חזקות שהן למעשה מזינות את עצמן, ולמעשה ככל שמחוברים יותר, כך חרדים יותר וחוזר חלילה.
בדיוק במקום הזה נכנסים ההורים שצריכים לסייע לילדים ולבני הנוער לווסת את השימוש ולהקפיד גם על הפסקות וניתוקים. יחד עם זאת, הפסקות אלו צריכות להיות מתוכננות היטב על מנת לספק לילדים חלופות מהנות כגון משחק עם בני המשפחה, חוגים או בילוי עם חברים שלא כולל אינטרנט. בעולם של ימינו חלופות אלו דורשות תכנון, זמן ומחשבה ואינן מובנות מאליהן. אך חשיבותן לצמצום החרדות שתיארנו גבוהה.

 

רוצים ללמוד עוד על מה מעסיק את ילדיכם באינטרנט ואיך אפשר להגן עליהם טוב יותר?
המשיכו לעקוב אחרי הפסיכולוג ירון סלע בבלוג של אינטרנט רימון


ירון סלע, פסיכולוג ודוקטורנט בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט

 

 

Share on Facebook
Please reload