בריונות ברשת – זיהוי סימני מצוקה

December 26, 2016


 

 

בריונות ברשת היא תופעה מוכרת לצערנו, ככל שהטכנולוגיה משתפרת כך גם המעורבות שלה בחיי היום יום והמפגש שלנו בכל אספקט של חיינו, התנהגות חברתית בעייתית גולשת מחיי היום יום גם לזירה האינטרנטית בה לפעמים קל יותר להתבטא ואף לפעמים לא להיחשף. בני נוער עלולים להיות חשופים לבריונות ולאלימות ברשת וייתכן כי לפעמים לא ידעו כיצד להתמודד עם הבעיה, תפקידו כהורים הוא לספק להם את ההגנה הטובה ביותר שביכולתנו ואם צריך אם לפנות לאנשי מקצוע המתמחים בתחום.

 

 

רצינו לסייע מעט בנושא ויחד עם גלעד האן, חוקר עבירות מחשב וסייבר בעל עבר עשיר במשטרת ישראל בתפקידי חקירות שונים, מצאנו לנכון להציג את סימני המצוקה, כצעד ראשון בהתמודדות עם התופעה.

 

גלעד מחלק את הסימנים לשמונה מרכזיים:
 

- סימני דיכאון – חוסר עניין או אדישות

- שינוי קיצוני בהתנהגות – שינויים באופי, טמפרמנט והרגלי אכילה שתייה ושינה

- ירידה במוטיבציה הלימודית – השקעה נמוכה

- היעדרויות ממושכות מבית הספר

- שינוי התנהגות חברתית, פחות מפגשים עם חברים וכדומה

- סף תסכול נמוך-  בכי פתאומי , התפרצויות זעם

- תלות מוגזמת במבוגר או רגרסיה התפתחותית

- הסתגרות קיצונית

 

 

מה אפשר לעשות
 

במידה וחשתם שילדכם מגלה את אחד מהסימנים שציינו מקודם, ראשית כל נסו לדבר איתו או איתה, עודדו אותם לשתף אתכם ובכלל במתרחש בחייהם ותנו להם את ההרגשה שהם יחוו הקלה כשמישהו ישתתף איתם בקושי.
 

מצאו זמן לבילוי משותף עם הילד, אפילו יותר מכרגיל, הראו אכפתיות ואמפטיה כלפי תחושותיו של הילד והכי חשוב, נסו לשדר עניין ורצון להשתתף בתחושות, כל אחד מרגיש יותר טוב כשהוא מרגיש שהוא לא לבד. בשיחות נסו להבין מי הם הגורמים הפוגעים, האם יש פוגע אחד או כמה, המצב שונה בין בעיה עם גורם בעייתי אחד או מול כיתה שלמה. בנוסף נסו להבין האם ישנם תלמידים נוספים שנחשפו מאותה התנהגות של אלימות ברשת, דורם מאחד שיכול להקל על תחושות קשות וגם ליצור קבוצה שיכולה לסייע אחד לשני.
 

דוגמא אישית ממכם או ממישהו מבוגר שעבר חוויה דומה תהיה חוויה מלמדת ונותנת השראה עבור מישהו שנמצא במצב כרגע. ניתן ליזום יחד עם יועצי בית הספר והמחנכים שיחה עם הכיתה שמטרתה העלאת הבעיה ומציאת פתרונות על ידי הילדים עצמם.
 

חשוב לשתף פעולה עם הצוות החינוכי, ברוב הפעמים נוצר מתח וכעס בין ההורים לצוות החינוכי, אך למעשה רק שיתוף פעולה אמיתי בין הצדדים יכול לסייע לפתרון הבעיה.

 

תנו לילדכם את האחריות על מציאת הפתרון וההתמודדות איתו, חשוב לזכור שמי שנמצא במצב של פגיעה או חרם חברתי כתוצאה מבריונות ברשת, נמצא במקום שבו נלקחה ממנו השליטה, אם יהיה מעורב בתהליך ויקבל אחריות תיווצר תחושה של מסוגלות והחסרת השליטה.

 

והכי חשוב – אל תעודדו את ילדכם לפעול או להגיב באלימות, גם חרם חברתי נגדי, הפצת שמועות וכל דבר דומה נחשבים כאלימות והתנהגות כזו רק תחריף את המצב, אמנם לפעמים נראה שלטווח הקצר זה יפתור את הבעיה אך בטווח הארוך אלימות עלולה להוביל להחרפת הבעיה ולנפגעים נוספים.
 

הרצון להגן ולשמור על ילדינו הוא טבעי ואנו מבצעים אותו באופן אוטומטי, בכל מקום – בגינה, בטיול, אצל ההורים בסוף השבוע, בחציית הכביש ועוד אינסוף דוגמאות. האחריות שלנו כהורים היא לפנים את המעורבות של האינטרנט גם בשגרת יומם של ילדינו. הם לומדים מתעדכנים ומבלים זמן רב ברשתות חברתיות.
 

 אינטרנט רימון היא ספקית האינטרנט המהיר הבטוחה בישראל – שומרים על הילדים גם בבית

 

*העצות הנ"ל אינן תחליף לייעוץ מקצועי ומוגשות כרצון לעורר מודעות, בכל מקרה באחריות ההורה לבדוק ולהחליט על דרכי הפעולה המתאימות
 

**לקריאת הפוסט המקורי בבלוג של גלעד האן לחצו כאן

Share on Facebook
Please reload