השנה מגנים על הילדים שלנו

September 1, 2019

הילד בורח למסך, במחשב של השני מצאנו תוכן לא ראוי והקטנה ביקשה שלא להצטרף לקבוצת הוואטסאפ הכיתתי לאחר החרם האינטרנטי שעברה אשתקד.

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים תש"ף שוחחנו עם מנחות ההורים:

הדר טייטלבאום - עו"ס קלינית ומנחת הורים, נעמה וקסמן - עו"ס ומדריכת הורים, וצורית יהודה - מנחת הורים וקבוצות. שענו על השאלות הקשות שכל הורה מתמודד איתן.


#לקראת שנת הלימודים החלטנו לקנות לבת שלנו בכיתה ה' סמארטפון (לא רצינו, אך עשינו זאת בעקבות לחץ חברתי) באיזה כלים נוכל להשתמש כדי להגן עליה ולהיות בראש שקט יותר כשאנחנו לא לידה?

 

הדר טייטלבאום: 
אמנם קיימים כלים טכנולוגיים רבים המאפשרים להורים גישה לתכנים בפלאפון של הילד/ה, החל מהגבלת זמן גלישה ברשת (כמו שיש באינטרנט רימון לדוגמה) ועד לתוכנות מעקב שונות- אך ההמלצה שלי, מלבד בדיקה של האפליקציות המתאימות לכם ושימוש בהן, היא להגיע עם הבת שלכם למצב שבו השיח ביניכם הוא שיח פתוח, כנה , מכבד ומשתף- על בסיס קבוע. אגב, זה נכון לכל תחומי המוגנות, ולא רק ברשת.

איך מייצרים שיח כזה? בואו נודה על האמת, זה לא תמיד פשוט. אין כמעט הורה שלא נתקל במצב המתסכל של

"איך היה היום בבית ספר?"

"בסדר"

"מה זה אומר?"

"היה סבבה"

ההורה באמת רוצה לשמוע, להתעניין, להיות מעורב בחיים של הילד, אבל תשובות כאלה לא נותנות לנו שום קצה חוט למה שעובר על הילדים שלנו כשאנחנו לא לידם, ו"חפירות" מרובות מדי ייתקלו בדרך כלל בתגובה עוד יותר מסתגרת מצד הילד. ההמלצה שלי: תתחילו מלשתף בעצמכם. תשתפו איך היה לכם היום בעבודה, ספרו חוויות טובות וגם חוויות פחות טובות, כדי לאפשר לילדים לספר לכם בחזרה.  כשיש ביניכם שיח פתוח, אפשר להחיל אותו גם על הפלאפון. לדבר ביחד על האתגרים שהיא עלולה להיתקל בהם, על הדברים שעד עכשיו מנעו ממכם לקנות לה מכשיר כזה, ושהייתם מעדיפים להמשיך להימנע ממנו גם עכשיו בגללם. לחשוב על פתרונות משותפים לכל אתגר כזה- כך תהיו בטוחים שיש לה כלים להתמודד, ושאם היא תחווה קושי, היא תרגיש בנוח לפנות אליכם ולשתף אתכם.
 

צורית יהודה:

אם קיבלנו את ההחלטה לרכוש לילדה טלפון חכם, הפעולה הראשונה שאנחנו צריכים לעשות היא להתקין תוכנת סינון שתאפשר לנו בקרה על התכנים והחשיפה שהילדה מקבלת וצורכת. לפני כן הייתי מקיימת עם הילדה שיחת תיאום ציפיות מקדימה. לשמוע ממנה על הציפיה שלה לשימוש בטלפון וכמובן  מה אני מצפה ממנה כעת כשיש לה מכשיר שיש בו המון יתרונות אך הוא גם יכול להיות הרסני אם לא משתמשים בו נכון. לתת לה תחושת אחריות על ההתנהלות שלה.

 

נעמה וקסמן:

ברגע שהחלטנו לרכוש לילדה שלנו סמארטפון עלינו להבין שכעת יש בידיה כלי עם הרבה יתרונות אך גם עם לא מעט סכנות אמתיות. תחילה אנחנו צריכים לשוחח איתה עליהן וללמד אותה מהן הסכנות הללו: על הכוח הפוגע שיש למילה הכתובה בקבוצות השונות, על הערך של כיבוד האחר במדיה הזו (השאלה המנחה שמסייעת לילדים להחליט אם לכתוב משהו על מישהו או לא, צריכה להיות: האם היית אומר לאותו ילד את מה שרצית לכתוב- בפניו? או לא? אם התשובה היא לא,- אל תכתוב את זה!), על הסכנה בקשר עם זרים העלולים להגיע אליה דרך המדיה הזו ועוד. בנוסף חשוב להבהיר לה שמתוקף תפקידנו כהוריה, עלינו תמיד לשמור עליה, לכן לא תהיה סודיות במכשיר- אין סיסמאות כניסה ומדי פעם אתם תיכנסו לראות את התכנים במכשיר שלה. הדגישו בפניה שאתם רוצים שהיא תשתף אתכם בכל תחושה או חוויה לא נעימה שהיא חווה ברשתות החברתיות או בוואטסאפ ויחד תוכלו להתמודד עם הכל ולפתור כל בעיה. יחד עם זאת האחריות שלנו היא להתקין לילדה תוכנת סינון כדי להגן עליה מתכנים פוגעניים.

 

 


#בננו בכיתה ד' ובכל פעם שהוא חוזר מהלימודים הביתה הוא רץ ישר למסך המחשב. כמובן שאנחנו מיד עוצרים אותו (בימים שאנו בבית), אבל התקשורת מולו מאד קשה. כיצד להתמודד?

צורית יהודה: 
עוד לפני פתיחת שנת הלימודים חשוב לערוך יחד עם הילד שיחה מקדימה בעניין המסכים בשנת הלימודים. יש צורך להביע הבנה לכך שהוא מעוניין להשתמש במחשב או בסמארטפון, יחד עם זאת אני ממליצה על לא יותר משעה, שעה וחצי של גלישה ביום. יש גם חשיבות לשעה שהוא מגיע הביתה, אם הוא מגיע בשעה 13:00 או בשעה 16:00. אבל בהחלט הגיוני שילד יוכל להיות חשוף למסך כשעה עד שעה וחצי ביום אחרי יום לימודים ארוך. לאחר מכן כדאי להמליץ ולעודד אותו לבצע פעילויות אחרות כמו חוג, תחביב שהם לא צפייה במסכים ומפגשים עם חברים. האינטראקציה החברתית מאוד חשובה והכוונה היא שהחברים ישחקו יחד במגרש או בחצר אבל לא בצפייה משותפת במסכים. אני רואה חשיבות במיקום המסכים בבית. לא בחדרי הילדים אלא במקום "ציבורי" בו ניתן לראות מה התכנים בהם הילדים צופים.

 

נעמה וקסמן:
ההתמכרות למסכים הינה תופעה ידועה. הרבה מעולמם של הילדים היום נמצא בתוך המחשב והסמארטפון וברור שהם נמשכים לזה. גם פה יש יתרונות וחסרונות למצב וחשוב להיות 'עם היד על הדופק'. ילד שמבלה את כל שעות אחר הצהריים שלו מול המסך, לא יוצא החוצה לשמש, לא עושה פעילות גופנית, לא מקיים מספיק אינטראקציה פנים מול פנים עם בני גילו או אנשים מבוגרים (שזו תקשורת שונה מהתקשורת המתנהלת מבעד למסך). כל זה עלול לפגוע בהתפתחות התקינה של הילד מבחינה חברתית, פסיכולוגית ופיזית. לכן, אני מאמינה מאוד בהגבלה של שעות המסך (וודאי לילד בכתה ד!) תוך כדי הסבר מכבד לילד, על המניעים שלנו להחלטה זו. ייתכן שהילד יגיב בכעס וימחא על כך, אך כאן נכנסת מערכת היחסים של ההורה עם הילד לידי ביטוי: כשהמערכת בדרך כלל היא טובה ומכבדת, ויש אמון בין הצדדים, הילד יאמין בשלב מסוים כי הוריו מחליטים את החלטותיהם מתוך מחשבה על טובתו הוא (גם כשהוא לא מסכים איתם). לאחר השיחה, בתחילת התהליך, ניתן להיעזר בטיימר שיכבה את הגלישה ברשת בטווח הזמן שאנחנו נחליט.
 

 

הדר טייטלבאום:
קושי להציב גבולות לילדים שלנו מתחיל קודם כל בעמדה הפנימית שלנו, עובר דרך הבנה ואמפתיה לעמדה הפנימית שלהם ורק אז מגיע אל התקשורת. בשיטת "מודל שלושת המעגלים" שפיתחתי אנחנו מייצרים תקשורת מכבדת ונעימה עם הילדים שמעודדת שיתוף פעולה ופחות ויכוחים ע"י מעבר דרך אותם שלושה מעגלים- אני, הילד שלי, והתקשורת בינינו.

אני מציעה להתחיל מעצמנו- האם קשה לנו להגיד לילד לא? מה התגובה שלו גורמת לנו להרגיש? עד כמה אנחנו שלמים עם ה"לא" למסך כשגם לנו זה הרבה פעמים נוח יותר שהוא מעסיק אותו? עד כמה אנחנו מוכנים לעזור לו ליצור אלטרנטיבה, ואפילו לשחק איתו בזמן הזה?

בשלב שני נעבור לילד שלנו וננסה להבין לעומק את מה שעובר עליו. מתי בפעם האחרונה קרה לכם שרציתם לעשות משהו ולא יכולתם? איך הרגשתם? איך הוא מרגיש עכשיו? אנחנו נוטים הרבה פעמים להקטין מעוצמת הרגש והחוויה של הילדים שלנו, כי מנקודת מבטנו כמבוגרים "זה רק משחק". קשה לנו להבין עד כמה המשחק הזה משמעותי בעולם שלהם... בואו נתחיל את התקשורת עם הילד בכך שננסה באמת להיכנס לנעליים שלו, להבין את העולם מנקודת המבט שלו, את מה שהוא חווה כשאוסרים עליו להיות מול המסך. אולי הוא מרגיש שלא מכבדים אותו, והפיתרון יהיה להגיע להסכמה הדדית? אולי הוא מרגיש חסר אונים כי הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו בלי המסך, והפיתרון יהיה להכין יחד רשימת רעיונות?

אחרי שהבנו את עצמנו- ואותו- אפשר לעבור לתקשורת. לשוחח בזמן רגוע בלבד (לא תוך כדי הצבת הגבול בזמן אמת...), לשתף אותו במה שאתם חווים, בחשש שלכם לגבי זמן המסך המוגזם, אפשר גם לקרוא יחד מהמידע המפורסם באינטרנט על הנזקים או לשלוח אותו לחקור על כך מראש ולהגיע לשיחה עם מידע... לגלות אמפתיה אמיתית לנקודת מבטו ולתחושות שלו, ומכאן, להגיע להחלטה על פיתרון משותף, שמוסכם על שני הצדדים ושכולם יכולים להיות מרוצים ממנו.

המלצה שלי? תנו לילד להציע פתרונות, תעבירו אליו כמה שיותר סמכות ואחריות בתהליך הזה. זה יקל עליכם "לאכוף" את מימוש ההחלטות אחר כך, וחוץ מזה, כמעט תמיד לילדים יש פתרונות הרבה יותר יצירתיים מאשר לנו...

 

 

#בשנה שעברה עברה הבת שלנו בכיתה ח' התעללות לא נעימה בווטסאפ הכיתתי. הצמידו לתמונות שלה כינויים לא מחמיאים ונדרשה התערבות של המורה כדי לסיים את העניין. השנה היא לא רוצה להצטרף לקבוצה בכיתה ואני חוששת שזה יפריע לה להשתלב. מה ניתן לעשות?

 

נעמה וקסמן:

ברור לכל שהדבר הראשון הוא לעבוד מול הילדה, לחזק אותה, לשוחח איתה ולהסביר לה שאנחנו יחד עם הצוות החינוכי נותנים לה גב משמעותי, וכי בית הספר לא יסבול חרמות, אלימות מילולית שמתבצעת לעיתים גם דרך הוואטסאפ. כהורים יש לנו מחויבות להסביר לילדנו את הכוח שיש למילה הכתובה בוואטסאפ על גורלות של אנשים. אפילו אנחנו כאנשים בוגרים , שוכחים את זה לפעמים, קל וחומר שלילדים נושא זה לא בהכרח ברור. הייתי כהורה מנסה להבין מהילדה האם מדובר במקניטה אחת או בכמה מקניטות, אם מדובר באירוע נקודתי זה מבקש התייחסות אחת ואם מדובר באירוע שבו יש כמה וכמה תלמידות ההתייחסות צריכה להיות יותר רחבה. בכל מקרה הייתי מציעה לה, בקצב שלה, לחזור לוואטסאפ וליידע אותי בכל אירוע לא נעים נוסף במידה ויהיה. היום, רוב התקשורת הכיתתית נעשית בוואטסאפ ולא כדאי שהיא תימנע מעתה והלאה מלקחת בה חלק. יש לחזק אותה בידיעה ששום פגיעה אינה מקובלת ואין לעבור עליה בשתיקה.

הדר טייטלבאום:
החשש לשני הצדדים במקרה הזה, הוא ללא ספק חשש מוצדק המשותף להורים רבים. הווטסאפ הוא כלי תקשורת נוח במיוחד, ועם זאת, הוא הביא לחיינו אינטנסיביות רבה של תקשורת, שהרבה פעמים היא מוקצנת מאוד ביחס למציאות. ילדים ומבוגרים מוצאים את עצמם שוב ושוב מעיזים לכתוב בווטסאפ דברים שלא יעזו להגיד פנים אל פנים. היד על המקלדת, קלה.

יש מגוון דרכים להתמודד בסיטואציה שתוארה, והמשותף לכולן בעיני- השיקול המרכזי שצריך להוביל את ההורים הוא להגן על הילדה מצד אחד, ולתת לה כלים להתמודד עם חיי חברה בעולם האמיתי.

בעולם האמיתי הילדים שלנו נתקלים וייתקלו באנשים שיגרמו להם השפלה, כאב או פגיעה.

אנחנו כהורים צריכים לעזור לילדים שלנו להתמודד: זה יכול להיות בהחלטה מודעת להתרחק (כל עוד זו בחירה מתוך כוח ועוצמה ולא מתוך בריחה), זה יכול להיות בהחלטה ליצור קשרים קרובים יותר עם דמויות חיוביות בכיתה. ההמלצה שלי היא לא לנסות להכריח את הילדה לעשות משהו בניגוד לרצונה, אלא לחזק את הביטחון העצמי שלה באופן עקבי בכמה שהיא נפלאה, להזכיר שכשמישהו פוגע זה מראה קודם כל על חולשה שלו ולא שלה, ולנהל איתה שיחה פתוחה כדי לחשוב יחד איתה מה יעזור לה להשתלב בכיתה בצורה הכי טובה. תנו לה כוח ואחריות לבחור, אבל אם היא בוחרת להתרחק מהווטסאפ, היא צריכה לבחור לעצמה פתרונות אחרים להתחבר. היא צריכה להיות אקטיבית בהשתלבות החברתית שלה. תזכירו לה שהיא יוצרת את מציאות חייה ואף אחד לא מכתיב לה איך ייראו חיי החברה שלה, ותמשיכו לעזור לה לפלס את הדרך בעידוד, תמיכה ואהבה.

צורית יהודה: 
ראשית צריך לברר אם מדובר בחרם או הקנטות שהם מעבר לוואטסאפ הכיתתי. חשוב מאוד לתת מענה ולבדוק איך היא מרגישה בכיתה. יחד עם זאת יש צורך לשפר את ההרגשה של הילדה, לומר לה שיש לה גב מכולם כדי שהיא תקבל בחזרה את הביטחון העצמי שלה. חשוב להבין ממנה למה היא זקוקה מאיתנו (המבוגרים), על מנת להחזיר את ביטחונה הרגשי.
כשהיא תרגיש שההורים והמורים איתה היא כנראה תהסס פחות ותכנס לוואטסאפ הכיתתי, אנחנו ההורים צריכים כל הזמן להיות ערניים למתרחש, לבדוק את ההודעות שהיא מקבלת. זו איננה חדירה לפרטיות! להיפך! זו חלק מההגנה שלנו ומהמחויבות שלנו כהורים לילדים שלנו. את זה כדאי לתאם כבר בשיחת תיאום הציפיות עם קבלת הטלפון.

 

 

#בתחילת החופש הגדול נכנסתי לחדר של הבן שלי וגיליתי על מסך המחשב שלו תכנים שאינם הולמים (הוא עולה לכיתה ט'). האם כדאי לדבר איתו על כך? ואם כן כיצד?

 

הדר טייטלבאום:
השיח הפתוח עם הילדים שלנו בכל גיל הוא חשוב, אך בגיל ההתבגרות הוא קריטי במיוחד. הילדים עוברים בבת אחת מעולם הילדות לעולם הבגרות, מעבר מבלבל שבו הם זקוקים נואשות לדמות מכוונת ואוהבת, למרות שהם מרגישים שהם בוגרים מספיק כדי לקבל כל החלטה לבד.

אם הקשר ביניכם כרגע לא כולל שיחות פתוחות וגלויות, אני מציעה שלא להתחיל משיח ישיר על התכנים שגיליתם, כי רוב הסיכויים שהילד ייכנס למגננה- או להתקפה- והשיח אבוד מראש.

אז מה כן? להתחיל ליזום וליצור שיח פתוח בנושאים שמעודדים מוגנות, מיניות בריאה וכנות ביניכם. על מה כן לדבר: מה זו אהבה בריאה, מתי כן מתקיימת אינטימיות בין בני זוג ומתי לא, שיחה יזומה של "הכנה לעולם המבוגרים". במקביל אני ממליצה להתחיל ליצור שיח קבוע ושוטף על עניינים יום יומיים- כמו שתיארתי בהתחלה, לספר איך היה לכם היום בעבודה לפני שאתם שואלים איך היה לו היום בבית הספר, לשתף באתגרים שאתם מתמודדים איתם ולבנות את הבסיס שיאפשר לו לשתף אתכם באתגרי הגיל שאיתם הוא מתמודד. כשתרגישו שיש סיכוי מספיק גבוה שתוכלו לדבר איתו על מה שראיתם, בשיחה שלא תיגרר למגננה/מתקפה אלא בשיח מלא אמפתיה, פתיחות, כנות וחיפוש אמיתי אחר דרכים להתמודד עם אתגרים ופיתויים- תוכלו לעשות גם את זה.

 

צורית יהודה: 
חד משמעית יש צורך לשוחח איתו. התפקיד שלנו כהורים הוא לתווך את המציאות, לשאול אותו מה הוא ראה ולהסביר לו את המשמעות של מה שהוא ראה, להסביר לו שהוא יכול להיפגע מתכנים לא ראויים ושלא מתאימים לגילו. לקיים שיח אישי ורגיש. לשמוע ולא רק לדבר.... "לחוש" את הילד. אני חושבת גם שהצורך בסינון האינטרנט הוא למעשה חובה בכל בית עם ילדים! לילד אין את האפשרות להתווכח על הנושא. כמובן שיש צורך להסביר לילדים מדוע אנחנו בוחרים לסנן ומה הפגיעות האפשריות שיכולות להיווצר אם אנחנו לא נסנן. ככלל אני ממליצה להציב את המחשב בחלל הפתוח, למשל בסלון הבית ולא בחדרים הפרטיים!!

 

נעמה וקסמן:

אנחנו צריכים להסביר לנער את הבעייתיות והנזק שבצפייה בתכנים מהסוג הזה (בין אם זה אלימות,, פורנו) . במידה והוא צופה בפורנו יש לקיים אתו שיחה על מהו מין בריא במערכת יחסים הדדית ומכבדת כמו שצריך להיות ולהבהיר לו כי התכנים שנראים בפורנו אינם משקפים את המציאות . חשוב ביותר לנהל דיאלוג פתוח ולשמוע את דעתו של הנער ולהתייחס בכבוד לדעתו. בגיל ההתבגרות הערוץ הפתוח לשיחה עם המתבגר הוא חשוב מאין כמוהו, ויש לשמור עליו ולעבד ולהשקיע בו כל הזמן.
 

 

#אנחנו מרגישים שהילדים שלנו כל הזמן רק משחקים במחשב ו"מבזבזים את הזמן". איך וכיצד ניתן ללמד אותם לבצע גם שימושים חינוכיים ומעשירים בגלישה ברשת במחשב?


צורית יהודה: 

נושא המסכים הוא מורכב מאוד. בשביל הילדים שלנו זה כמו מגנט ומאוד קשה להם לעמוד בכל הפיתויים שהמסכים "מציעים" להם. אז מה עושים? מנגישים עולמות תוכן מתאימים והולמים מחד ויוצרים אלטרנטיבות מאידך. לדוגמא: ישנם אתרים לימודיים שהם מאוד מוצלחים. הם אינטראקטיביים ומייצרים עניין וכייף "אפילו" בתכנים לימודיים. אפשר לנהל את השיח על כך שאם כבר מחשב אז משהו לימודי. גם זה במינון מתאים ונכון. איזה אלטרנטיבות? עפ"י מה שהילד/ה אוהב/ת. להזמין או ללכת לחברים, פעילות משותפת עם ההורים, יציאה לפראק/גן שעשועים שכונתי, חוגים ועוד. אגב, אחד הדברים שקשה לנו ההורים זה "לשחרר" את האחריות. אבל, אם נעביר את האחריות לילדים (בגילאים המתאימים כמובן), שזה אומר שהם מציעים רעיונות לפעילויות שלהם, זה יותר מקורי והרבה יותר מחובר לעולמו של הילד.

 

נעמה וקסמן:

השליטה בתכנים שילדיכם נחשפים אליהם ברשת,צריכה להיות בשליטתכם כפי הניתן. בגילאים הצעירים,וודאי שאתם מנהלים את התוכן,בגיל ההתבגרות פחות,אך נשארת שימת דגש רב על שמירה מפני תכנים מזיקים וסכנות הרשת. כדי להכניס לעולם הילדים שלכם תוכן בעל ערך מבחינתכם,אתם צריכים לעשות קודם שעורי בית בעצמכם. חפשו, בררו ומצאו את התכנים הללו,ואז תחשפו אותם לילדכם ( אין שום טעם בהערות כלליות לילדים בסגנון " אני לא אוהבת את מה שאתה צופה בו...זה סתמי...אולי תמצא משהו יותר לימודי לצפות בו?.." אלא יש לפעול ולהציע להם תוכן קונקרטי.  במקביל ,אם יש צורך, חלקו את זמן המסך ל'חלק משחקי' וחלק מעשיר והקפידו שיהיה להם גם וגם לפי הגדרות הזמן שהגדרתם. בהצלחה! 

 

הדר טייטלבאום:

הדרך הכי טובה ללמד ילדים, כל דבר שהוא, היא דרך דוגמה אישית... בהתאם לכלל האומר שאם נרצה שילדינו ישתפו אותנו במה שנעשה בחייהם, אנחנו צריכים להתחיל מלשתף אותם בחוויות מהיום יום שלנו- כך גם כאן: כדי ללמד את הילדים על שימושים חינוכיים ומעשירים בגלישה ברשת, כדאי להתחיל מזה שהם יראו אותנו משתמשים במחשב לשם כך בעצמנו. אפשר לעשות את זה "על הדרך" ולקרוא להם כשאנחנו בדיוק לומדים במקרה דבר חדש ומעניין ברשת, ואפשר גם ליזום את זה ולקבל החלטה להקדיש זמן שבו ניגש למחשב במיוחד לצורך כך, נחפש סרטון או מידע מעשיר בנושא שיכול לעניין גם אותם, ונקרא להם לראות. במקביל, כדאי לעודד אותם לחפש מידע בנושאים שאנחנו יודעים שמאוד מעניינים אותם (מידע על קבוצת הכדורגל שהם אוהדים, על דמות או סדרה שהם מתעניינים בה, על איפור או על כושר... כל אחד ומה שמעניין אותו- רצוי שהאינטרנט יהיה מסונן כך שלא נצטרך לדאוג מכך שהם ייתקלו בתכנים פוגעניים או בלתי הולמים במהלך החיפוש הזה) ולאתגר אותם גם בחיפוש מידע שבעינינו הוא חינוכי ומעשיר.

באופן כללי, כדאי לזכור שכל דבר שיגיע לילדים שלנו מאיתנו כהוראה, "הנחתה" או משהו שאנחנו קובעים "בכוח" עבורם- יזכה לפחות שיתוף פעולה. נכון שאנחנו ההורים ואנחנו מציבים את הגבולות ומתווים את הדרך, אבל אפשר להתוות אותה גם מתוך שיתוף פעולה, שיח מכבד והסכמה משותפת. לכן, כדאי לנצל הזדמנות רגועה גם לשיח פתוח עם הילדים על הנזקים שנגרמים מזמן מסך ממושך ועל החששות שלכם כהורים, ולהגיע איתם להסכמות לגבי אופן ניצול זמן המסך שלהם ומשך זמן המסך מדי יום או שבוע. אם אתם תתארו את החששות מזמן מסך לצד היתרונות האפשריים שלו ותתנו להם להציע פתרונות לניצול זמן המסך- תתפלאו לראות כמה שיתוף הפעולה מצדם יהפוך לקל הרבה יותר, וכן, בדרך כלל גם יהיו להם רעיונות יצירתיים שלא אתם ולא אני חשבנו עליהם קודם

 

 

#האם אפשרי לנהל חלוקת זמן מסך מסודרת בין כל הילדים בבית? 

 

נעמה וקסמן:

וודאי שאפשר. הצרכים  של הילדים במסך הם שונים ( יש כאלה שנעזרים במחשב כדי ללמוד, לעשות עבודות וכדומה) ולכן הגדרות הזמן יכולות להיות שונות. כמו כן התכנים המעניינים ילדים משתנים בהתאם לגיל. אם תסבירו לילדים את הראציונל ותיישמו בעקביות,לאט לאט הם יתרגלו לשינוי ויאמצו אותו. 

 

הדר טייטלבאום:

הדרך הטובה ביותר להציב גבולות וכללים בבית היא ליצור אותה מתוך שיתוף פעולה בין כל בני המשפחה. כהורים, אנחנו מנהיגים ומובילים את הדרך אבל בידינו הבחירה האם לעשות זאת ב"כוח", ובקביעת כללים שאכיפתם תחול עלינו ונצטרך להתעמת עם הילדים בכל פעם מחדש כדי שהם יתרחשו בפועל, או האם לעשות זאת בשיתוף פעולה בין כולם, בהחלטה משותפת שכולם אחראיים לאכוף וליישם אותה. לכן, ההמלצה שלי היא לכנס אסיפה משפחתית משותפת, בזמן רגוע ובאווירה טובה (חשבו היטב- מה יכול ליצור אווירה טובה ולב פתוח לכל בני המשפחה בזמן האסיפה הזו? איפה כדאי שהיא תתקיים, האם כדאי שיהיה כיבוד, מהו הזמן המתאים וכו') ולקבל החלטות משותפות בנוגע לחלוקת זמן המסך. זה המקום שלכם כהורים לדבר על היתרונות והחסרונות הקיימים בשימוש במחשב, (הרי ברור שיש גם יתרונות- וכדאי לציין גם אותם כך שהשיחה לא תתחיל ממתקפה...) ולקבל החלטה משפחתית משותפת בנוגע לאיך כדאי לנהל את זמן המסך הביתי כך שמצד אחד כל בני המשפחה יוכלו להנות מהיתרונות, בצורה הוגנת, ומצד שני- להימנע מהחסרונות. לאחר שתדברו, כדאי לאפשר לילדים עצמם להציע פתרונות- גם לחלוקה של זמן המסך בצורה הוגנת בין כולם, וגם לדרך להימנע מהחסרונות השונים שיש לזמן מסך ממושך. תוכלו לנהל דיון ולהגיע להסכמה משותפת, שאותה כדאי לכתוב ב"תקנון מחשב משפחתי", עליו יחתמו כולם ואותו תתלו לצד מסך המחשב בבית. ישנם כלים חיצוניים שבהם אפשר להיעזר, כמו הגבלת זמן מסך כך שלכל בן משפחה יש זמן קבוע ומוגבל, שכשהוא מסתיים- המסך כבה (לאינטרנט רימון יש אפשרות כזו שתוכלו לברר עליה).

 

צורית יהודה: 

ברור!! בכל מקרה לכל ילד יש צרכים משלו. זה פונקציה של גיל ופעילויות נוספות כמו שעת סיום ביה"ס, חוגים ועוד. הכל עניין של שיח ותיאום ציפיות. ראשית, עלינו ההורים לקבוע בינינו את הגבולות בעניין. כך אנחנו מתואמים ומגבים זה את זה. אחרי שאנחנו "סגורים על עצמינו" יותר קל לנו להתמודד עם הנושא. בממוצע, אין סיבה ליותר משעת מסך את ביום (בימי לימודים), זאת ניתן לקיים רק ע"י שיח נכון, מכיל, מסביר ומנחה.

 

 

#הבן שלנו בן 14, אני ובעלי חלוקים בדעה לגבי עד כמה אפשר ומותר לנו לעקוב אחרי השימושים שלו בסמארטפון, מצד אחד הרצון שלנו לדעת שהכל בסדר ומנגד לא לחדור לו לפרטיות?

 

נעמה וקסמן:

אימא יקרה,זו אכן דילמה לא קלה.מצד אחד מנסים לשמר קשר מכבד בעל דיאלוג קרוב עם המתבגר, אך מצד שני זוכרים שהוא עדיין זקוק להגנה שלנו ולפיקוח. יחד עם זאת דעתי בנושא היא נחרצת: הפרטיות של ילדכם פחות חשובה מבטחונו הנפשי והרגשי. גיל ההתבגרות מאופיין,בין היתר,באימפולסיביות רגשית והתנהגותית, ובעקבות לפעמים בני הנוער פחות מפעילים שיקול דעת ראציונלי בסיטואציות שונות.  לכן המעקב שלכם הוא חשוב והכרחי על מנת לשמור עליו! חשבי על ההתערבות כהתנהגות הורית השומרת עליו ממש,הרי הסכנות אליהן הוא עלול להיחשף הן עולות בכמה דרגות על חשיבות הפרטיות. 

חשוב שהנער יידע שתיכנסו מדי פעם  לנייד שאתם סיפקתם לו וזה כי חשוב לכם לשמור עליו. כמובן שאל תאפשרו סיסמאות לנייד שלו,שאינן מאפשרות לכם כניסה לתוכן. ייתכן כי הבן שלכם יגיב בכעס, ינסה לשנות את החלטתכם בדרכים שונות ואולי גם יציין את נושא הפרטיות.  זכרו! האחריות ההורית שלכם מחייבת אותכם להגן עליו, וזה הדבר החשוב ביותר. חשוב מאוד להישאר מעורבים ולהמשיך להוות חלק פעיל ונוכח בחייו הפרטיים. הוא עדיין זקוק להכוונה שלכם,וגם אם הוא לא יודה בזה,אולי הוא זקוק לזה יותר מתמיד. 

 

הדר טייטלבאום:

בגיל 14 ההתמודדות של ההורים היא לחלוטין לא פשוטה: מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר לילד לפתח את היכולות העצמאיות שלו, וכבר מגיעה לו פרטיות, מצד שני- החשיבה שלו ויכולת קבלת ההחלטות טרם הבשילה ליכולת של אדם בוגר שיכול להיות עצמאי לחלוטין. לכן, אנחנו מוצאים את עצמנו מהלכים על חבל דק ומחפשים את האיזון בין חובתנו כהורים להגן על הילד, לבין חובתנו כהורים לאפשר לו להתנסות ולהתפתח...

ישנם גבולות שכדאי להציב מראש כמו סינון על האינטרנט בסמארטפון כך שתכנים פוגעניים ובלתי הולמים לא יהיו נגישים עבורו בכלל, החשיפה לתכנים פורנוגרפיים ואלימים בגיל כזה מתרחשת הרבה פעמים ללא כוונה אך את הנעשה אין להשיב. גבולות אלה, רצוי שיהיו מדוברים בצורה גלויה ומוסכמים ביניכם, חשוב שהמתבגר שלכם יבין את הרציונל ואף יסכים עמו, ולכן השיח צריך להיות שיח שחותר למציאת פיתרון משותף לבעיה (כאשר הבעיה היא לא חוסר אחריות מצדו- אלא התכנים שמסתובבים כיום ברשת ועלולים להגיע אליו ללא בחירתו או שליטתו).

מעבר לסימון המקדים, השיח הפתוח עם הילדים שלנו בכל גיל הוא חשוב, אך בגיל ההתבגרות הוא קריטי במיוחד. הילדים עוברים בבת אחת מעולם הילדות לעולם הבגרות, מעבר מבלבל שבו הם זקוקים נואשות לדמות מכוונת ואוהבת, למרות שהם מרגישים שהם בוגרים מספיק כדי לקבל כל החלטה לבד. הסטטיסטיקה מראה שגם הסינון לא ימנע לחלוטין את החשיפה לתכנים בעייתיים, וילדכם ככל הנראה ייתקל בהם בשלב כזה או אחר- אם מסביבתו ואם בדרך אחרת. כמו כן, כהורים תפקידנו לתת לילדינו כלים להתמודד עם העולם האמיתי ש"בחוץ"- ולא אפשרי לעשות זאת אך ורק ע"י הסתגרות והימנעות... לכן, אני ממליצה שתתחילו ליזום וליצור שיח פתוח בנושאים שמעודדים מוגנות, מיניות בריאה וכנות ביניכם כבר מעכשיו. אפשר לשוחח על מה זו אהבה בריאה, מתי כן מתקיימת אינטימיות בין בני זוג ומתי לא, שיחה יזומה של "הכנה לעולם המבוגרים". זאת בנוסף לשיח קבוע ושוטף על עניינים יום יומיים- לספר איך היה לכם היום בעבודה לפני שאתם שואלים איך היה לו היום בבית הספר, לשתף באתגרים שאתם מתמודדים איתם ולבנות את הבסיס שיאפשר לו לשתף אתכם באתגרי הגיל שאיתם הוא מתמודד. כך תוכלו להיות בטוחים יותר, גם בכך שיש לו כלים להתמודד עם הדברים שיפגוש בדרכו, וגם בכך שהוא יוכל להרגיש בנוח לספר לכם ולשתף אתכם. זו הדרך הטובה ביותר להיות מעורבים בחייו, מבלי לחדור לפרטיותו.

 

 

צורית יהודה: 

ראשית, אין צורך להסכים על הכל. זה בסדר גמור! העולם מורכב וככל שיחשפו לזה בגיל צעיר יותר, כך ילמדו להתמודד עם מחלוקות ומורכבויות בצורה מיטבית יותר. הפרטיות חשובה אך לא במחיר של הבריאות הנפשית של הילדים שלנו. במידה ומוגדר מראש (עם נתינת הטלפון הראשון) את העניין הזה של חשיבות החשיפה למה שקורה בטלפון, כך יותר קל לאכוף את זה. ככל שהם גדלים זה הרבה יותר קשה...  כמו תמיד, השיח הוא המפתח להמון נושאים. חשוב לזכור מה המטרה ומה האמצעי וזה גם מה שעולה בשיח. ברגע שהילד/ה נער/ה יודעים שאין לנו עניין לחטט אלא לשמור עליהם, אפשר ביחד למצוא את ה"איך".

 


 

בואו להיות חברים של רימון גם בפייסבוק - לחצו כאן 

 

המאמר נכתב בשיתוף עם: הדר טייטלבאום: עו"סית קלינית עם תואר שני בהתמחות משפחה וילדים, מנחת הורים בגישת -הורות שמתחילה מבפנים- 

ומנהלת קהילה בפייסבוק: הורים יוצרים מציאות- מפתחת מודל שלושת המעגלים לתקשורת שיוצרת שיתופי פעולה בקלות, בביטחון ובאהבה בין הורים לילדים.

צורית יהודה: בעלת 2 תארים בייעוץ חינוכי והסמכה להנחיית הורים והנחיית קבוצותמנחת הורים וקבוצות, עמוד הפייסבוק: "צירופים- לדבר, להקשיב, להתחבר"

ונעמה וקסמן: עו"סית, מדריכת הורים בשיטת מיכל דליות, משתמשת בכלים של תקשורת מקרבת ופסיכולוגיה חיובית. עמוד הפייסבוק: הדרכת הורים נעמה וקסמן עובדת סוציאלית

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Please reload