הציץ ונפגע! כך תתמודדו עם ילד שנחשף לתכנים לא ראויים ברשת

May 29, 2019

 

רשת האינטרנט פותחת בפנינו עולמות אינסופיים של חוויות וידע. בלחיצת עכבר אנו נחשפים  למידע שרק לפני כמה עשורים, היינו צריכים חודשים כדי להגיע אליו. יחד עם זאת, הרשת מציבה בפנינו אתגרים לא פשוטים. טובי מומחי הסייבר מודים שגם להם קשה עדיין לכמת ולהבין את נזקי הענק הנגרמים עקב חשיפה לא ראויה ברשת. אם גם הילד שלכם נחשף לתכנים שאינם הולמים, חשוב שתקראו את הכתבה הבאה כי יש דרך להתמודד.

 

 

 קבלו עובדה ראשונה: כל בן אדם שחשוף לרשת האינטרנט ייחשף לתכנים לא ראויים. אתם יכולים לבדוק את הסטטיסטיקה בעצמכם, אבל אפשר להסתפק בהיגיון הפשוט: כמות החומרים הלא ראויים ברשת היא עצומה וחברות הענק שעומדות מאחוריו משקיעות מאות מיליוני דולרים בשנה כדי להפיץ אותו.  אנחנו, המבוגרים, יכולים להתפלל שנצליח להתמודד עם תכנים כאלו אבל גם ילדים ובני נוער עלולים להיחשף בגיל מאד צעיר לתכנים לא צנועים, שאינם מתאימים לתפיסת העולם הערכית והדתית שלנו. הנתונים מדברים על כך שכמחצית מהילדים והנוער בישראל נחשפים לתכנים פורנוגרפיים. רבע מהילדים שנחשפו לתכנים אלו הגיע אליהם בטעות. סקר משרד הפנים קבע כי כל ילד שלישי נפגע מבריונות רשת (שיימינג). ישנם כלים מצויינים היום למניעת חשיפה כדוגמת אינטרנט רימון, אבל מה עושים כשהילד כבר נחשף לתוכן שכזה? כיצד מתמודדים??

 

"הבעיה העיקרית היא היחשפות למידע שלא מותאם לגיל, לא מותאם אינטלקטואלית, ולא מותאם לבשלות הרגשית של הילד, ומחולל סערה בנפשו", מסביר  ד"ר משה משעלי, פסיכולוג מומחה ופסיכותרפיסט, אוניברסיטת חיפה "הילד בעצם לא מבין מה הוא ראה. זה יכול להיות סרט אלים, מגע מיני וכדומה. בכל מקרה מדובר במידע מצלק. דבר היוצר תחושות ורגשות של בלבול ומבוכה והוא עלול לפעמים לשנות תפיסות ועמדות".

 

איך נזהה, כהורים, מצב כזה ואיך נתמודד איתו?

 

"הסימנים הם חוסר שקט, פליטות פה או רמיזות והתנהגות לא מבוקרת שמזמינה פניה מצד ההורה הרגיש למצב. במקרה כזה חשוב ליצור הזמנה לשיח, פשוט לשאול את הילד, האם אתה רוצה לספר לי משהו?'. חשוב להבין שברגעים כאלו, הילדים מחפשים את הסמכות ההורית, את הביטחון. הצעד הראשון שבו יש לנקוט הוא קודם כל מניעה - לבקש מהילד שיכניס אותנו לתוך עולמות התוכן שלו, ממש לבקש סיור וירטואלי.

הילד, כנראה, יגיד שהוא לא רוצה, מה נעשה במקרה כזה?

 

"במקרה כזה ההורה חייב להבהיר ולהרגיע: א. אני, ההורה, יכול להיות במרחב הווירטואלי שלך, העולם לא יתמוטט, לא אגיד שום דבר קיצוני. ב. אני ההורה וחובה עליי להשגיח עליך.. ג. כשאני ההורה נוכח במרחב הוירטואלי, אתה לא לבד שם, יש דמות שאתה יכול לדבר איתה. ולא פחות חשוב– אין בדידות.

הילדים לא צוללים לבורות של ייאוש ואובדנות כשהם מרגישים שיש מישהו שאפשר להישען עליו כדי לצאת ממצוקה קשה. ממה שאנו מכירים ויודעים ממקרים של ילדים שנפגעו היא שלא היתה שם דמות הורית כדי לתמוך ולעזור.

 

נניח שמתברר לנו שהילד נכנס לצ'ט ומבוגר הציע לו הצעה מגונה, או שהילד שמסר מספר כרטיס אשראי אחרי לחץ מצד סוחר, מה עושים?

 

"כאן נכנסים הצעדים הבאים : הכלה, עיבוד ונרמול. ילד שחווה את הדברים הללו קיבל תחושה לא רציונלית של 'למה לא היה שם אף אחד שיעזור לי?' וזו בדיוק ההתערבות הרצויה: הכלה – לא לתת למכיל שלך, המבוגר להתפרק. חשוב להקשיב, לא להיבהל, לא להתפרק. גם אם הילד גלש באתר פורנו, באתרי דארק-נט או הימר באתר הימורים. עיבוד- עובדות יבשות. דברו איתו: מה ראית, איך הרגשת עם זה, תן לי להסביר מה אני חושב על אתרים כאלה. נרמול גם ובמיוחד אם הגעת לאתרים כאלה זה לא נחמד אבל, בוא נחשוב קדימה, מה נעשה עם זה בעתיד. חלק מהילדים למשל מגיבים לסרטי דאעש בפחדים וחרדות. ההורה נדרש שם עוד יותר כדי להכיל, להציב את הדברים בקונטקסט.

 

כנראה גם לנו, כהורים, לא קל להתמודד עם החשיפה הזאת, גם שלנו וגם של הילדים, לתכנים קשים. איך נעזור לעצמנו לעזור לילדים שלנו?

אכן, מבחינת הורים רבים זה חצי טאבו, קשה להם להתמודד עם איזור הדמדומים של הרשת – הן בינם לבין עצמם, הן עם המורים. הרבה מעדיפים לא לדבר על זה, המוטיבציה לא לדעת נובעת בין השאר מזה שמה שאני לא יודע פחות מאיים עליי. אחת הדרכים המומלצות להתמודדות עם הבעיה היא התאגדות של קבוצות הורים. הורים שיושבים ביחד לחשוב מה עושים עם מה שקורה, נעזרים באנשי מקצוע, במומחי אבטחה, מוצאים פתרונות יצירתיים – גם טכנולוגיים, הם בעצם 'מגדרים' את הקטסטרופה. ההורים לוקחים את האויב 'גלישה לא ראויה' והפכו אותו ליעד עבודה, כמותי ואיכות - זמן גלישה, מקומות גלישה, סינון גלישה. כך ההורים גם מגינים על עצמם, על הצרכים שלהם, מתמודדים עם החשש שהחירות שלהם לגלוש ברשת תוגבל, הם בוחרים אם לסנן את כל הרשת הביתית או את המכשירים של הילדים בלבד.

 

 גם בריונות ברשת (שיימינג) היא תופעה שלא קל להתמודד איתה. "חשוב להבין שההיבט המניעתי חשוב ביותר", אומר ירון סלע, פסיכולוג וחוקר בתחום שימוש בעייתי במסכים מאוניברסיטת תל- אביב. "בהיבט הזה אנחנו מדברים על שלוש רמות של השגחה שמטרתן לייצר מעטפת מגינה בכדי למנוע הישנות מקרים של העלבות, השפלות או חרמות ברשתות החברתיות. הרמה הראשונה היא רמת ההשגחה ההורית – על ההורים לייצר קשר יומיומי חיובי, תומך ופתוח עם ילדיהם בכל הנוגע לעולם הדיגיטלי ('מה עשית במשחק היום?', 'על מה דיברתם בקבוצה?', 'יצא לך לראות סרטון מעניין? אשמח לראות איתך'). מטרת שיח כזה הוא לפתוח ערוץ שממצב את ההורים ככתובת המשמעותית ביותר לפנייה בעת התלבטויות או מצוקות של הילדים אונליין. הרמה השנייה היא רמת ההשגחה הקהילתית, שבה מעורב כמובן בית הספר אבל גם המעגלים האחרים של הילד כמו תנועת הנוער וכן קבוצות ההורים (למשל בווטסאפ). מטרת ההשגחה הזו היא לייצר דיבור ער ועדכון שוטף של הורים מול הורים אחרים (או מורים/מדריכים), וכך לתת לילד את התחושה שכל המבוגרים האחראים בעולמו מדברים בשפה אחידה ומגנה. הרמה השלישית היא רמת ההשגחה הלאומית, שבה מעורבת המדינה ובעיקר המשטרה".

 

מה עושים אם למרות כל מעגלי ההשגחה הילדים שלנו נפלו קורבן לבריונות ברשת?

 

"ראשית יש לתת לילד את התחושה שהוא לא לבד. אנחנו יודעים שכאשר הילד מושפל ברשת, הוא לרוב מרגיש בודד מאוד ולעיתים אפילו אשם. בעת הזאת, חשוב מאוד שההורים יפנו לילד ויבקשו ממנו לתאר מה בדיוק קרה, מי העליב אותו, וגם כיצד הוא מרגיש ואם מדובר בהצקה חד-פעמית או במסכת מתמשכת של הצקות. בשלב זה על ההורים לשקף את תחושותיו של הילד, לתת להם הכרה ותוקף ופשוט להיות איתו. המטרה היא שהילד ירגיש שהוא יכול לפנות להוריו באופן יזום כי הם כתובת שמספקת הגנה, תמיכה, אמפתיה וסיוע. כחלק מהשיח, על ההורים לנסות לשנות את המיקוד של הילד ממיקוד שלילי, פנימי וקבוע ("משהו לא בסדר בי", "זה תמיד קרה לי ויקרה לי בעתיד"), למיקוד חיצוני ונקודתי ("אלו הילדים הספציפיים, שמנסים להשיג תשומת לב", "תראה, זה לא קורה לך בחוג או בתנועת הנוער אלא רק בקבוצת החברים הזו"). שנית, מאחר ובריונות ברשת היא שכיחה מאוד ומהווה אתגר עבור ילדים והורים רבים, יש לגייס את ההשגחה הקהילתית לעניין ולדבר עם המחנכת ועם הורים אחרים בכיתה/בשכבה. לעיתים עצם הפנייה להורי הילדים ש'תקפו' ברשת, עשויה להיות בעלת ערך. מטרת הצעד הזה היא שהילד ירגיש שהוריו עושים כל שביכולתם לסייע לו, ולתת לו גב בהתמודדות מול הבריונות שחווה. צעד משמעותי נוסף הוא לחזק את היכולות החברתיות של הילד ולסייע לו להתחבר לחברים שלו שאיתם הוא כבר נמצא בקשר. זאת כדי שהילד לא ירגיש דחוי ומושפל בלבד, אלא גם יוכל להרגיש שהקשרים החבריים שלו משמעותיים וחיוביים".

 

כפי שעולה מן הדברים, יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להגן על הילדים ברשת. רצוי בשלב הראשון להתקין  סינון כדוגמת רימון אבל חשוב לציין, כי אם שוחחתם עם ילדכם והוא מתאר חוויה פוגענית ניתן להתקשר למוקד 105- המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת ולקבל עזרה מהגופים המקצועיים המפעילים אותו.

 

 

Share on Facebook
Please reload