מהי הדרך הטיפולית והחינוכית המומלצת מול ילדים בעולם המסכים והרשת?

פרופסור חיים עומר בספרו הסמכות החדשה מתאר שבעולם המסכים, משחקי המחשב, אפליקציות ורשתות חברתיות ההורים הם כמהגרים בארץ זרה. בעוד שילדיהם הם ילידי אותה ארץ בקיאים ברחובותיה וסמטותיה של ארץ זו ויודעים היטב כיצד להתנהל בה. הורים רבים מספרים לי בהדרכות הורים בקליניקה כיצד "השפה ועולם המושגים" בו משתמש הילד כדי לתאר את מרחב הרשת מעמיד אותם מולו כנחותים וחסרי יכולת וכמי שאיבדו את התוקף והסמכות כי הם פשוט לא מבינים על מה הוא מדבר ואילו סכנות נשקפות לו במרחב הזה בו הוא מבלה את עיקר זמנו.

בספר אותו תיארתי בפתיח המציג בדרמטיות את פערי ההשקפה בין הורים וילדים ביחס לשימוש ברשת, מוצג הקונפליקט באור הבא או "הרמת ידיים ומתן חופש ללא גבולות לילד במרחב הרשת או ניסיון להשיג שליטה חיצונית על ידי תוכנות חסימה או בילוש".  שתי החלופות משאירות את ההורים מחוץ לעולמו של הילד על פיתויו הרבים ובכך מעמיקות את הסכנות. 

 

המודל החינוכי שאנו מאמצים כמטפלים ומדריכי הורים הוא בריחה מעמדות קיצון של ויתור מחד או הקפדה מגבילה מאידך. אנו בוחרים ללמד את ההורים להיות מעורבים יותר בעולם התוכן הזה. נכון לעולם לא תשיג ידנו את המומחיות אותנו קנו ילדנו באלפי שעות גלישה באתרים שונים, אך אנו בהחלט יכולים לבקש דריסת רגל ונוכחות במרחב הזה על ידי. תשאול, בקשה מהילדים להדריך אותנו במרחב שלהם, הצהרת כוונות ביחס לעמדתנו והבנתנו את הסכנות, הגדרה של גבולות ברורים, ושימוש מדורג בפונקציית ההגבלה בהתאם להתנהלות החריגה של הילד במרחב.

 

המודל החינוכי/ הטיפולי בו אנו בוחרים הוא כזה המכריח את ההורה להיות אקטיבי ופעיל, כזה המבקש להיכנס למרחב החסום של הרשת שהילד מדיר אותנו ממנו, גם אם במעמד של "תמימים וחסרי ידע המבקשים את עזרתו של ילדנו"

 

הגישה הטיפולית ששואבת את עקרונותיה מגישת המסכות החדשה כורזת בפני הילד את שלושת האמיתות הבאות ביחס לעולם הגלישה:

 

א.         אנחנו הוריך פה! נוכחים ומבקשים לקבל דריסת רגל גם במרחב הזה של חייך.

ב.         אנחנו צודקים: דרישתנו לנוכחות נובעת מעקרון הצדק ולא מהפעלת סמכות כוחנית – אנו שואבים את הדרישה לנוכחות מעצם היותנו הוריך ומעצם היותך תחת אחריותנו .

ג.          אתה לא לבד! בעולם הרשת המביא אתו יתרונות שקצרה היריעה למנות אותם ישנם גם סכנות ואנחנו הוריך כאן כדי להיות שותפים שלך לשיחה עליהם, לקבלת החלטות ביחס לפיתויים העולים, ולהתמודדות עם סכנות הנקרות מעת לעת.